דיעי ואח' נ' וולקן מצברים בע"מ ואח'

פסק דין

א. מבוא

1.התובע הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בגין תאונה מיום 18.10.04.

2.התובע טען בכתב התביעה כי נפגע ממלגזה מ.ר. 128678 (להלן: "המלגזה"), אשר הייתה בבעלות נתבעת 1, וולקן מצברים בע"מ, ומבוטחת על ידי נתבעת 2, כלל חברה לביטוח בע"מ. לטענת התובע בכתב התביעה, נתבעת 1 טענה כי נהג המלגזה היה מר אברהם גלאם, שהינו בעל רישיון נהיגה למלגזה ואילו נתבעת 2 טענה כי הנהג היה מר פרדי נאטו, אשר אינו בעל רישיון נהיגה למלגזה. בשל עמדת נתבעת 2, הגיש התובע תביעתו גם כנגד נתבעת 3, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים.

3.נתבעת 2 טענה בכתב ההגנה כי לנהג המלגזה לא היה רישיון נהיגה בעת התאונה ולכן אין לתובע עילת תביעה כנגדה והיא אינה חבה בגין התאונה. (סעיפים 1(ה), 1(ו) ו- 3 לכתב ההגנה).

4.נתבעת 3 טענה בכתב הגנתה כי על פי הודעת נתבעת 1, במועד התאונה נסע במלגזה מר אברהם גלאם, אשר החזיק ברישיון נהיגה כדין וחובת הפיצוי מוטלת על נתבעת 2. (סעיף 6 לכתב ההגנה).

5.נתבעת 3 הגישה הודעת צד ג' כנגד נתבעת 1 ומר פרדי נאטו וטענה כי בהתאם לסעיף 9 לחוק הפיצויים, הצדדים השלישיים חבים בשיפוי כלפיה של כל סכום, אם תחויב לשלם לתובע. נתבעת 3 טענה כי צד ג' 1 חב בהיותו הבעלים ו/או המחזיק אשר התיר לאחר לנהוג ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף ומשכך ללא ביטוח בתוקף וצד ג' 2 חב בהיותו מי שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה.  

6.צד ג' 2, מר פרדי נאטו, הגיש כתב הגנה להודעת צד ג' בו טען כי במועד התאונה עבד במחסן וסידר סחורה. לטענתו, לא נהג במלגזה בזמן התאונה. לטענתו, הגיע לאחר מספר דקות למקום התאונה, במקום היו נוכחים מר אברהם גלאם, עובד נוסף בשם תומאס ואחרים שאת שמם אינו זוכר. לדבריו, שאל מה קרה ומר גלאם אמר לו כי עלה על רגלו של התובע על ידי המלגזה בטעות. מר נאטו טען בכתב ההגנה כי אינו יכול להעיד על שהתרחש בתאונה משום שלא היה נוכח במקום.

7.בין התובע לנתבעות 2 ו-3 נעשה הסדר פשרה, במסגרתו נתבעות 2 ו-3 סילקו את תביעת התובע כנגד תשלום כספי בו נשאו בחלקים שווים. זאת כתשלום ביניים עד להכרעת בית המשפט במחלוקת שבין נתבעת 2 ונתבעת 3. ביום 11.02.08 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה הנ"ל.

ב. המחלוקת

8.אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע נפגע בתאונה נשוא התביעה מיום 18.10.04.

9.ביחס למועד התאונה יש לציין כי בכתב התביעה נטען כי זו ארעה ב- 18.02.04 ובטופס ההודעה על התאונה, מוצג נ/1, נרשם כי מועד התאונה הוא 18.11.04. שני מועדים אלה שגויים. המועד הנכון הוא 18.10.04. זאת לאור מועד התאונה בתצהירי התובע ובטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (בל/250), אשר צורף לכתב התביעה.

10.אין גם מחלוקת בין הצדדים כי המלגזה הייתה מבוטחת בביטוח חובה תקף אצל נתבעת 2, כי למר אברהם גלאם היה רישיון נהיגה כדין לנהיגת המלגזה ואילו למר פרדי נאטו לא היה רישיון נהיגה כדין לנהיגת המלגזה.

11.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם מר גלאם, בעל רישיון הנהיגה, נהג במלגזה או שמא מר נאטו, חסר רישיון הנהיגה, הוא שנהג במלגזה? אם במלגזה נהג מר גלאם, רובצת החבות על נתבעת 2 ואילו אם מר נאטו נהג בה כי אז מוטלת החבות על נתבעת 3.

ג. נטל ההוכחה

12.סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים קובע:

"12.(א)תפקידה של הקרן הוא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין

בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה. . .

(2)אין לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה...".

13.ביחס לחבותה של קרנית, על פי סעיף 12(א) הנ"ל, נקבע בע"א 2176/95 זיאד רפיק חלבי נ' וג'יה אבו חמד, (11.08.97), כב' השופט ת' אור, כדלקמן: